שוחד הוא תשלום הניתן בחשאי לנושא תפקיד על מנת שיפעל באופן הנוגד את מטרות תפקידו. מתן שוחד, קבלת שוחד ותיווך לקבלת שוחד הם מעשי שחיתות המטופלים כעבירות פליליות לפי חוק העונשין במדינת ישראל.

עובד ציבור – על-פי סעיף 34כד לחוק העונשין: ״עובד ציבור – לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור״.
לוקח שוחד – התמורה – כל דבר שיש בו משום טובת הנאה.
בעד פעולה – נדרש קשר סיבתי בין המתת לבין התפקיד. כלומר, על המתת להיות קשורה לתפקיד של עובד הציבור, מונעת או מושפעת מהתפקיד.
הקשורה בתפקידו – גם פעולות אחרות הנעשות בקשר עם התפקיד כל עוד יש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלוני.

סימן ה': עבירות שוחד

.290

א) עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים או מאסר שבע שנים עם קנס עשרת אלפים לירות

ב) בסעיף זה, "עובד הציבור" – לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור.

.291

נותן השוחד דינו כדין לוקח השוחד, אלא שהעונש שהנותן צפוי לו הוא מחצית העונש האמור בסעיף 290.

.292

א) הנותן שוחד בכוונה להשפיע על קיומן, מהלכן או תוצאותיהן של תחרות ספורט או תחרות אחרת שיש לציבור ענין בקיומן או בתוצאותיהן, דינו – מאסר שלוש שנים

ב) לוקח השוחד דינו כדין נותן השוחד.

.293

אין נפקא מינה בשוחד –

אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת

אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה

אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל

אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר

אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל לוקח; אם לכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר

אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסויים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות או תוך קיום חובה

אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו

א) המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד.

ב) המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד.

ג) מי שמועמד לתפקיד אף שעדיין לא הוטל עליו, ומי שהוטל עליו תפקיד אף שעדיין לא התחיל במילויו, כמוהו כממלא את התפקיד
– ד) במשפט על שוחד לא ייזקק בית-המשפט לטענה

שהיה פגם או פסול בהטלת התפקיד על הלוקח, במינויו או בבחירתו

שהלוקח לא עשה או אף לא התכוון או לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה

.295

א) המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת לתת שוחד – דינו כאילו היה לוקח שוחד; ואין נפקא מינה אם ניתנה בעד תיווכו תמורה, לו או לאחר, ואם לאו, ואם התכוון לתת שוחד ואם לאו

ב) המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת שיניע, בעצמו או על-ידי אחר, עובד הציבור כאמור בסעיף 290(ב) למשוא פנים או להפליה – דינו כאילו היה נותן שוחד (ג) הנותן כסף שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת למקבל כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) – דינו כדין לוקח שוחד

ד) לענין סעיף זה, "קבלה" – לרבות קבלה בשביל אחר או על-ידי אחר.

במשפט על עבירה לפי סימן זה רשאי בית-המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה.

.297

א) הורשע אדם על עבירה לפי סימן זה, רשאי בית-המשפט, נוסף על העונש שיטיל
1. לצוות על חילוט מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו
2. לחייב את נותן השוחד לשלם לאוצר המדינה את שוויה של התועלת שהפיק מן השוחד
ב) סימן זה אינו מוציא תביעה אזרחית.

החוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד), התשי״ב-1952 – הגדרתו של מקבל השוחד הורחבה ולגבי נותן השוחד, הרי שלאחר שב-1944 בוטלה אחריותו, היא הוחזרה ב-1952, אך העונש המרבי שנקבע על נותן השוחד הוא מחצית העונש הצפוי למקבלו.

חוק העונשין, התשל״ז-1977 – סעיפים 290–297: החוק נותן פירוט לעניין לקיחת שוחד ומתן שוחד, תוך שימת דגש על עניין של ׳עובד ציבור׳. חוק העונשין הגדיר חמישה יסודות לעבירת השוחד: עובד ציבור, לוקח שוחד, בעד פעולה, הקשורה בתפקידו, בכוונה להשיג תוצאה. היסוד הנפשי הדרוש בעבירת השוחד הוא מחשבה פלילית – מודעות בפועל של העבריין לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות. החוק קובע כי המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד, והמציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד. מתווך לשוחד והמקבל טובת הנאה על מנת שיניע עובד ציבור למשוא פנים או להפליה – דינם כלוקח שוחד.

בעקבות חתימת ישראל על אמנת האו"ם נגד שחיתות ובהתאם לאמנת ה-OECD בדבר המלחמה בשוחד עובדי ציבור זרים בעסקאות בין–לאומיות נוסף בשנת 2008 לחוק העונשין סעיף 291א, האוסר מתן שוחד לעובד ציבור זר. אזרח ישראל ותושב ישראל עומדים לדין על עבירה זו גם אם נעשתה בחו"ל. הרשעה ראשונה לפי עבירה זו נפסקה בשנת 2016, נגד חברה ישראלית שנתנה שוחד לשר הפנים בממלכת לסוטו.

בשנת 2010 החמירה הכנסת את העונשים על עבירות שוחד, ועונש הכליאה המרבי ללוקח שוחד הוגדל מ-7 שנות מאסר ל-10 שנות מאסר. בהנחיות פרקליט המדינה נאמר על כך: "החמרת עונש המאסר מבטאת את חומרת עבירות השוחד, שהינה עבירת השחיתות המצויה במקום הגבוה ביותר במדרג החומרה".

בשנת 1982 פסק בית המשפט המחוזי בחיפה שהכנסה מקבלת שוחד חייבת במס הכנסה. לעומת זאת, הוצאה על מתן שוחד אינה נחשבת להוצאה מוכרת.