פשיטת רגל היא הליך חדלות הפירעון החל על חייבים שהם יחידים. להבדיל מחברות בע”מ שם מתקיים הליך פירוק, בהכרזת החייב כפושט רגל יש יתרונות וחסרונות עבור החייב ונושיו; ברוב המקרים, החייב הוא המבקש הגנה מנושיו על ידי כניסה להליך זה. פשיטת רגל מצטרפת להליכי חדלות הפירעון הרלוונטיים לתאגידים: פירוק והבראה.

קיומו של הסטטוס המשפטי המיוחד של פושט רגל נועד להשיג שתי מטרות עיקריות:

לאפשר לחייב, אשר באמת ובתמים אינו יכול לשלם את חובותיו, “להתחיל מחדש” ולמנוע את התעמרות הנושים והשלטונות בו.
להסדיר את כינוס נכסיו של החייב על מנת לחלקם באופן מוסדר בין הנושים לפי סדר עדיפות הקבוע בחוק.
קיומו של הליך מסודר לפשיטת רגל הוא חלק מהחיים הכלכליים המודרניים והוא אינטרס ציבורי מובהק, משום שגם לנושים ולהוצאה לפועל אין עניין להתעמר ולנקום בחייב. במקום זאת, שואפים לקבל את מה שניתן לקבל מהחוב (השאת שיעור הפירעון לנושים). לחברה יש עניין לאפשר הזדמנות שנייה בעסקים ולו כדי לעודד פעילות עסקית.

בישראל מוסדר הנושא של פשיטת רגל בפקודת פשיטת הרגל. הישות הסטטוטורית במשרד המשפטים המפקחת על פשיטות הרגל היא הכונס הרשמי, אגף של האפוטרופוס הכללי. הצורך במפקח ממשלתי נובע מהעובדה שחדלות פירעון מערבת צדדים רבים אשר עניינם ההדדי עשוי להיות מיוצג בצורה הטובה ביותר בידי צד שלישי ניטרלי. הכונס הרשמי מתפקד כנאמן בפשיטת רגל עד ואם שבית המשפט ממנה נאמן פרטי, שהוא לרוב עורך דין. משנתמנה נאמן, הכונס הרשמי מפקח על פעולתו.

הליכי פשיטת הרגל מחולקים לארבעה שלבים עיקריים:

1.בקשת פשיטת רגל
2.צו כינוס
3.הכרזת פשיטת רגל
4.צו הפטר